הרב אברהם בלס  כו ניסן, תשפב27/04/2022


הרב אברהם בלס על גישת התלמוד הירושלמי לתרבות ישראלית

בדף הקשר בשבוע שעבר דברנו על תרבות יהודית שהכוונה כמובן לתורה. כתבתי שמטרת חול המועד היא עיסוק בתורה. והוסיף לי ר' חגי רוזנברג שגם שבת ניתנה ללימוד תורה לפחות לאלו שעסוקים בעבודתם במשך השבוע (ירושלמי שבת טו, ג – המאירי שם).

בפרשת השבוע אותה קראנו בשבוע שעבר פרשת אחרי מות קראנו שאסור לעשות כמעשה ארץ מצרים ואסור גם ללכת בחוקותיהם. לכאורה יש כאן כפילות. מסביר רש"י
שללכת בחוקותיהם פירושו לאמץ את התרבות שלהם תרבות הקרקסאות והתיאטראות.
כאשר מדברים על הקרקסאות והתיאטראות של הגויים אנו נזכרים בטקסי הדמים של הרומאים שזרקו אנשים לכלובים של חיות טורפות, וכן בקרבות השוורים בספרד. בשביעי של פסח בפרשת בשלח אנו קוראים על כך שפרעה רודף אחרי בני ישראל כאשר הוא רותם את כל צבאו ואז אומר הכתוב ושלשים על כולו. מסביר התלמוד הירושלמי (כלאים ח, ב) שבדרך כלל מרכבה מלחמה בנויה לשני לוחמים, ומה שאנו רואים אצל פרעה זה הידור בכל מה שקשור לנשק וצבאיות – הידור במגמה של אכזריות. פרעה הוסיף עוד מושב למרכבת המלחמה.
לעומת ההידור של הרבה מן הגויים ההידור של עם ישראל כמו שאנו מוצאים בפרשת שירת הים שבהמשך פרשת בשלח היא זה אלי ואנוהו אלוקי אבי וארוממנהו - התנאה לפניו במצוות. עם ישראל מהדר בכל מה שקשור לקיום המצוות. עם ישראל מהדר בכל מה שקשור לקדושה (המגמה של ההידור בקדושה משותף גם לבבלי וגם לירושלמי).